פוסט אורח | חגי מלמד
תשמעו סיפור,
לפני כמה שנים מצאתי את עצמי מבלה לילה על ספסל במבואה של חדר מיון בבית החולים תל השומר. זה היה ספסל מתכת לא מרופד וקצר מכדי לשכב עליו. הרגל שלי נרדמה וכמעט נתפס לי הגב, הייתי עייף מאוד, ובגדול הרגשתי די חרא. אני זוכר את תחושת ה”מה לעזאזל?!?”. מה אני עושה פה, באמצע הלילה, ישן על ספסל במיון, ולמה זו לא הפעם הראשונה וכנראה גם לא האחרונה.
התשובה הייתה אבא שלי.
האחים שלי ואני ליווינו את אבא שלנו בכל מיני סיטואציות, בתי חולים, מרכזי שיקום שונים בשעות משונות.
היינו, בשפה המקצועית, קרגיברס (caregivers) או בעברית, “בני משפחה מטפלים”.
מי הם הקרגיברס?
קרגיבר הוא מישהו או מישהי שדואגים לצרכיו של אדם אחר שמשמעותי להם וזקוק לכך, ולא במסגרת תפקיד רשמי או תמורת שכר. זה יכול להיות סביב התמודדות עם זקנה, מוגבלויות שונות, פיזיות או נפשיות, מחלות קשות ועוד.
להיות קרגיבר זה אומר לקבל טלפון מאבא או מאמא שלא מרגישים טוב וצריכים שתבוא ללוות אותם למיון. אבל זה יכול להיות גם טלפון שקורא לך להחליף נורה בסלון. זה להרים טלפון פעם בשבוע ולשמוע שההורים שלך מזדקנים ואין לך מושג איך לאכול את זה. זה להיות בסגר בעיר אחת ולחשוב איך ההורים שלך מסתדרים כי הם פתאום ב”קבוצת סיכון”.
אתה לא חייב להיות עסוק בזה 24/7 או אפילו להתלוות לרופאים באופן קבוע. לפעמים להיות קרגיבר זה סטייט אוף מיינד. עצם זה שיש לך בן משפחה שמזדקן, או סובל ממחלה או מוגבלות, יכול להשפיע על מהלך החיים והיום יום שלך.
להיות קרגיבר זה לא רק שאלה של זמן ומשימות. לעיתים קרובות זה מרגיש כמו לעלות על רכבת הרים רגשית. לפעמים יש סחרור, שבו אנחנו לא יודע מה אנחנו מרגישים, ובסיבוב הבא אנחנו טסים בין כעס, חמלה, שנאה, אהבה, רגשות אשמה והלקאה עצמית במהירות ובעוצמה של הבלק ממבה בסופרלנד.
וכל זה קורה תוך כדי החיים. החיים ממשיכים לקרות. ככה זה בחיים.
אה, ואסור לשכוח שיש במסע הזה גם צדדים יפים. יש רגעים של קירבה שמציפים אותך באהבה ואושר, יש רגעים שבהם מסתכלים במראה וחווים סיפוק אדיר וגאווה על כך שאנחנו מחזירים אהבה וטיפול לאנשים שכל כך חשובים לנו. אלו רגעים מתוקים מתוקים שנחקקים בזיכרון לשנים רבות.
קצת מספרים
בישראל יש כ-1.5 מיליון קרגיברס, מתוכם מעל מיליון מטפלים באדם זקן. בארה”ב יש כ-56 מיליון קרגיברס, מתוכם כ-46 מיליון מטפלים בזקנים. השווי המוערך של שעות הטיפול שהם העניקו הוא 470 מיליארד דולר.
וזה חלק ממגמה עולמית שתתגבר. בגלל שאנחנו חיים יותר ויש יותר ויותר זקנים, יהיו יותר קרגיברס, ויותר שנות טיפול.
כשני שלישים מהקרגיברס הן נשים, הגיל הממוצע הוא 50+, אבל יש לא מעט גברים, וגם קרגיברס בגילאי ה-30-40.
במקרים מסוימים, קרגיברס צריכים להיות מולטי טאסקרים ומולטי טאלנטים. הם צריכים לנהל “הפקה” שכוללת רופא משפחה, רופאים מומחים, ביטוח לאומי, חברת סיעוד, מטפל זר, קניות בסופר ועוד כל מיני זוטות של שגרה. וכל זה תוך כדי ניהול החיים שלהם עצמם. זה יכול להיות קריירה, חיי משפחה או חיפוש אחרי זוגיות, לימודים ועוד.
מה זה להיות קרגיבר בעולם התעסוקה ובעולם החדש
קרגיברס נעדרים יותר מהעבודה בגלל משימות שונות שהם צריכים לבצע. הם נתונים תחת עומס נפשי עודף. זה משפיע גם על המצב הבריאותי שלהם עצמם, על הפנאי ועל הרווחה הנפשית שלהם.
לפעמים, הם פחות מרוכזים בעבודה, גם בגלל העומס הרגשי והפיזי שהם חווים, וגם בגלל שהם צריכים לזכור להתקשר לד”ר שוופס ולקבוע תור ולאסוף את ההתחייבות ולדבר עם חברת הסיעוד ו…
ולפעמים הם העובדים הכי תותחים שראיתם, כי הם צריכים לתקתק משימות בפרויקט כדי להיות פנויים למשימות שאחרי העבודה.
לפעמים הם מרגישים שקופים.
הסביבה שלהם לא יודעת על ההתמודדות שלהם מכל מיני סיבות: הם חוששים מפגיעה בסטטוס במקום העבודה, מכך שלא יתנו להם משימות “שוות” כדי לא להעמיס עליהם. הם לא משתפים בקלות בגלל שהם “לא רוצים לקטר” ולא רוצים שירחמו עליהם. הם חוששים שלא יבינו אותם או יחשבו שהם מגזימים.
ובכל הזמן הזה יכול לשבת במשרד לידם מישהו או מישהי שחווים את אותה החוויה רק בזווית קצת אחרת.
קרגיברס הם שקופים גם בעיני עצמם, כי לפעמים הם חושבים שהם מגזימים, ש”יאללה, כולם עוברים את זה” ופשוט צריך לנשוך שפתיים ולהמשיך. כי הם נמצאים בתוך ריצה של שגרה ועומס, ואין להם רגע להתפנות ולחשוב מה קורה איתם, איך הם מרגישים ועם מה הם מתמודדים.
איך זה קשור לעולם החדש
הפוסט הזה קשור לעולם שבו אנחנו חיים, בין אם הוא חדש או ישן. אבל אם אתם חיים בעולם החדש, סיכוי סביר שתמצאו את עצמכם בעמדה של קרגיבר מתישהו בעתיד.
אם אתם קוראים את הבלוג הזה, אפשר להניח שאתם רואים בעולם התעסוקה מגמה שבמסגרתה דורשים מכם יותר מיומנויות, מיותר עולמות. עולם התעסוקה נע על הציר שבין התמסרות לעבודה שלנו, יצירת מגוון מקורות הכנסה ובניית קריירה, לבין ההבנה של חשיבות השמירה על איזון בין עבודה לפנאי.
האיזון בין שניהם הוא משימה מאתגרת בפני עצמה. ואם אתם שם, ונדרשים להוסיף לזה משימה רגשית ומשפחתית של להיות קרגיברס, יש מצב שזה מעמיס עוד קצת על הכתפיים שלכם. או הרבה.
להבין שאתה קרגיבר, ולדעת איך להתנהל בסיטואציה הזו, הן מיומנויות חשובות בעולם החדש. אפשר ללמוד אותן.
8 נקודות לקרגיברס
אז מה עושים? קודם כל, מפתחים מודעות.
אם אתם מנהלים צוות, תדעו שסטטיסטית, לפחות אחד מהחברים בצוות הוא קרגיבר. תהיו קשובים ורגישים, כי אם תצליחו לדייק את הצורך שלו מכם כמנהלים, תקבלו עובד רגוע, מסור ואפקטיבי יותר.
מנהל שיודע לתת מענה או מרחב לקשיים של עובדיו, מייצר נאמנות ומחויבות לצוות ולמשימה, ותרבות ארגונית טובה יותר.
ואם אתם קרגיברס בעצמכם, אז הנה כמה טיפים במיוחד בשבילכם.
-
לפני הכל, תזכרו שאתם לא לבד! יש עוד הרבה אנשים מסביבכם שמתמודדים עם סיטואציה דומה.
-
תבקשו עזרה. קשה לנו לבקש עזרה, אבל זה ממש יכול להקל על העומס והלחץ. הרבה פעמים יש מסביבנו משפחה או חברים שישמחו לעזור אם רק נבקש. ולבקש עזרה יכול לשנות חיים.
יש גם אנשי מקצוע נהדרים שישמחו לעזור לכם. בבתי החולים, במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, בעמותות שונות כמו caregivers Israel ועמד”א שמסייעות לקרגיברס בתחומים שונים, וגם אנשי מקצוע פרטיים שמלווים את המשפחות במסע הזה.
-
זה לא לטווח קצר. טיפול בהורה מזדקן הוא משימה שיכולה להימשך זמן רב. תתייחסו אליה כאל מסע ארוך או ריצת מרתון, ולא כאל ספרינט של 100 מטר.
-
נהלו את המשימה. הטיפול הוא משימה מורכבת מאוד שדורשת הבנה במגוון תחומים, ולכן נכון לנהל אותה כדי שהיא לא תנהל אותנו.
אם בעבודה היו מנחיתים עליכם משימה סופר מורכבת, הייתם מפרקים אותה לשלבים, ומייצרים כלי לניהול הזמן והמשימה, וגם לניהול הידע, נכון? ככה זה גם בטיפול בבני משפחה.
כשאנחנו מתייחסים למשימת הטיפול בנושא רגשי וטעון כמשימה שפשוט צריך לבצע ומשתמשים בכלים מעולם העבודה שלנו, אנחנו “מתרגמים” אותה למשהו מעט פחות רגשי.
בנוסף, אנחנו מעריכים את המשימה בכלים שאנחנו מכירים, מבינים מה נדרש מאיתנו ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לבצע אותה בצורה הכי טובה שאפשר.
-
השתמשו במיקור חוץ. כמו כל משימה מורכבת, יש משימות שדורשות את הנוכחות שלנו, כאלה שאנחנו לא מוכנים לשחרר, וכאלה שלא דורשות אותנו ואפשר להוציא אותן למיקור חוץ.
דוגמאות לדברים שאפשר לשחרר: כביסה, הסעות, ניקיון ומשימות אחרות שלא דורשות מיומנות מיוחדת.
נכון, זה יקר יותר, אבל יכול לחסוך לכם שני משאבים יקרים אחרים – זמן וכוחות נפש.
-
אל תשכחו לתכנון עניינים כספיים. המסע הזה כרוך בהוצאות. הן יכולות להיות רפואיות, שינויים בבית או אנשי מקצוע שניעזר בהם ועוד.
כדאי לחשוב מאיפה יגיע המימון, ולהיערך לעתיד עד כמה שאפשר. לפעמים צריך לפתוח קופה קטנה שמפרישים אליה מדי חודש, או לעשות מיפוי של נכסים ומקורות מימון אפשריים.
עצם ההתייחסות לפן הכספי וההיערכות המוקדמת יכולה לעזור בטווח הקצר והארוך. -
קבלו החלטות. במסע שלכם כקרגיברס, אתם נדרשים לקבל החלטות קטנות וגדולות.לפעמים יש עם מי להתייעץ ולפעמים אין. ולפעמים אתם פשוט לא יודעים מה ההחלטה הכי נכונה.
אז תזכרו: לעולם לא תדעו שקיבלתם את ההחלטה הטובה ביותר. והחלופה של לא לקבל החלטה היא תמיד גרועה יותר.
אם אתם מכוונים לטובת האדם שבו אתם מטפלים, הדבר משפר את הסיכוי שתקבלו החלטה טובה יותר. אמנם זה לא מדעי ולא מוכח סטטיסטית, אבל מניסיון – זה נכון.
כדאי גם לשתף את האדם שאתם מקבלים לגביו את ההחלטה לאורך כל הדרך, עד כמה שאפשר. זה ראוי ומכבד את האדם שמולכם, מחזק את תחושת המסוגלות והערך העצמי שלו, ויכול גם להפחית התנגדות להחלטות.
-
והכי חשוב: תדאגו לעצמכם, כי אף אחד אחר לא ידאג לכם. בטח נתקלתם בשיטות לניהול זמן, שמדברות על הקצאה של בלוק זמן לדברים שחשובים לנו במיוחד, נכון? אז בהקשר הזה הדבר נכון שבעתיים. כי אתם עסוקים כל הזמן במחשבה ודאגה למישהו אחר, ואתם עצמכם נדחקים הצידה. אז תחשבו ממש עכשיו על משהו שבא לכם לעשות, שיכול למלא אתכם ואתם יכולים לקבוע כבר עכשיו.
חשבתם? עכשיו תקבעו.
העולם שלנו מלא אתגרים, והטיפול בבן משפחה הוא אחד המורכבים שבהם. בעלייה בתוחלת החיים יש ברכה גדולה, אבל יש לה גם מחירים. עולמם של הקרגיברס וההתמודדויות שלהם הוא אחד מהם.
מקווה מאוד שהצלחתי לתת לכם ערך או כיוון מחשבה.חגי
* אם הגעתם עד לכאן ובמקרה אתם ילדים להורים שמטפלים בהוריהם הזקנים, תציעו עזרה מדי פעם. בדברים הקטנים, בביקור הנוסף אצל סבא וסבתא או בעזרה במשהו שלא דורש את נוכחות ההורים שלכם. לא כי אתם חייבים, אלא כי זה יכול להאיר להם את היום, ולתת להם עוד קצת כוח במסע שלהם.
היי, אני חגי מלמד, ואני גרונטולוג ועובד סוציאלי.
אני עובד עם זקנים ובני משפחתם בשמונה שנים האחרונות, ולומד מהם המון.
מאמין שהעולם שייך לצעירים ולזקנים, שזקנה היא שלב בחיים כמו כל שלב אחר, והיא תהיה מה שנעשה ממנה.
מחפש דרכים ורעיונות לדבר על זקנה גם עם אנשים צעירים, כי אפשר ללמוד ממנה לכל שלב בחיים.